הנכס, הצאן והברזל שנקרא צבא ההגנה לישראל

                        לפעמים אתה עומס מהצד ומשתהה ,

איזה מן צבא הוא צה"ל הזה.

צבא שידע קרבות חי"ר ושריון,

הרבה מלחמות,

אך נותר עם חזון.

צבא שרכש ניסיון אדיר ונשק משוכלל,

פיתח תורת לחימה בים, באוויר ובכלל...

אז איך זה שהצבא הזה חושב שכדאי לו -

לקחת את החיילים שלו לערב הווי ? 

והוא מטייל לאורך אמות המים והבורות,

והולך איתם על הוודאי, ההרים והגבעות.

בימות הקרב, בין קופסאות הלוף והשועית,

הוא דוחף מנה של הסברה שבועית.

ואם חייל שלו פוחז וקל דעת,

הוא שואל - "היש את נפשך לדעת"? ,

והוא מרביץ בו תורה ומוסיף ואומר - "בו הגית"

גם אם הפך כל לחם חוק לפיתה .

ואתה לוקח את הצבא הזה הצידה ושואל -

האם בעל הבית השתגע לעזאזל!?

איך זה שבעידן הלייזר והטכנולוגיה,

הצבא מתעסק בהיסטוריה וארכיאולוגיה?.

אז הצבא הזה קורץ לי ומניד עפעף ,

ומסב לבך אל הספר ההוא המונח במדף.

ופתאום מדברות אליך מילים

כמו ציונות, צדק ומוסר.

ואתה מבין מדוע האצבע חובקת את השמורה,

לפני שלוחצת על ההדק.

ובתוך עם הספר אתה רואה

את הברזל , הצאן והנכס,

ואתה יודע שעם עם כזה - פשוט אין אפס!